באבא סאלי

באבא סאלי

הרב ישראל אבוחצירא (א' בתשרי ה'תר"ן, 26 בספטמבר 1889 - ד' בשבט ה'תשמ"ד, 8 בינואר 1984) היה רב ומקובל מרוקאי-ישראלי, מוכר בכינוי הבאבא סאלי ("אבא ישראל", או "האבא המתפלל" בהגיעו למצוות השיאו אביו לרחמה בת אחותו, שנפטרה כעבור שנתיים בעת לידת בתה, שגם כן לא שרדה. מספר חודשים לאחר מכן נשא בגיל 16 את פריחה אמסלם. מגיל צעיר הנהיג עצמו בסיגופים: נדר נדר שלא לאכול בשר והיה צם בימי החול. למד שחיטה, מילה וכתיבת סת"ם. בי"ב באייר ה'תרס"ח (1908) נפטר האב רבי מסעוד, ובנו הבכור רבי דוד מילא את מקומו. פחות משנה לאחר מכן חילק רבי דוד את סמכויותיו, והבאבא סאלי התמנה בגיל 18 לראש הישיבה בריסאני.

נסיעותיו לארץ ישראל והמשך פעילותו במרוקו בשנת ה'תרפ"ב (1922) נסע לארץ ישראל ולמד בישיבת המקובלים בית אל. לאחר זמן מה חזר לבודניב שבמחוז תפילאלת בהוראת רבו, ראש ישיבת תפילאלת, הרב משה תורג'מן. בשנת ה'תרצ"ג (1933) נסע שוב לארץ ישראל ולמד בחברותא עם רבי עזרא עטייה בישיבת פורת יוסף, וחזר שוב בהוראת רבו. בבודניב נשא לאישה את מרים אמסלם. בשנת ה'ת"ש נקרא לכהן כאב"ד בארפוד הסמוכה לריסאני. בשנת ה'תשי"א (1951) עלה עם אשתו מרים וילדיהם לישראל. הם גרו בשכונת בקעה בירושלים, אך הבאבא סאלי לא אהב את המצב הרוחני בישראל, ונסע לצרפת ומשם לתוניסיה ולמרוקו. בסביבות שנת 1954 נשא לאשה את סימי, בת יעקב בן-שמחון. עלייתו לארץ ישראל בשנת ה'תשכ"ד (1964), חזר לישראל עם משפחתו וגר ביבנה בקרבת חתנו רבי אברהם אבוחצירא, ולאחר מכן באשקלון. בשנת ה'תש"ל (1970) עבר לגור בנתיבות, שם גר עד פטירתו. התפרסם כעושה מופתים. רבים נהרו אליו כדי לזכות בברכה, בבקבוק מים שזכה לברכתו או בקמע. הבבא סאלי עצמו כמעט ולא כתב קמעות, אולם בחצרו הסתופפו רבנים כותבי קמעות שקיבלו את הסכמתו. האהבה אליו בלטה במיוחד בקרב יוצאי יהדות מרוקו. אגודת ישראל קיבלה את תמיכתו. היה לו יחס חם לתנועת החסידות. בשנותיו האחרונות הידרדרה בריאותו והוא נאלץ להתיר את נדרו שלא לאכול בשר. רבי ישראל אבוחצירא נפטר בנתיבות בד' בשבט ה'תשמ"ד (8 בינואר 1984). רחובות על שמו נקראו בערים ירושלים, בני ברק, ביתר עילית, דימונה וקריית שמונה.wikipedia